[1]תהלים קמה, יד

[2]שיר השירים ב, ו

[3]מביאים בשם האר"י ז"ל שדפנות הסוכה עצמן רומזות לחיבוק הזה, שכך הוא דינן: 'שתיים כהלכתן ושלישית אפילו טפח' (סוכה ד, ב) - כצורת יד מחבקת.

[4]תהלים קלח, ט

[5]סוכה כז, ב

[6]בראשית ג, יב

[7] ע' כתובות ג, ב. וכ"כ ב'קיצור שולחן ערוך' (סימן קלט, סעיף ג): 'חנוכה מותר בעשיית מלאכה. אך הנשים נוהגות שלא לעשות מלאכה כל זמן שהנרות דולקים, ואין להקל להם. והטעם שהנשים מחמירות יותר - מפני שהיתה גזרה קשה על בנות ישראל, שגזרו: בתולה הנישאת תבעל להגמון תחילה; ועוד מפני שהנס נעשה על ידי אישה: בת יוחנן כהן גדול היתה יפת תאר מאד, ובקשה המלך הצורר שתשכב עמו, ואמרה לו שתמלא בקשתו, והאכילתו תבשילי גבינה כדי שיצמא וישתה יין וישתכר וישן ויירדם, וכן היה; וחתכה את ראשו והביאתו לירושלים, וכראות שר צבאם כי אבד מלכם וינוסו. ולכן קצת נוהגין לאכול מאכלי חלב בחנוכה זכר לנס שנעשה על ידי חלב.'

 

[8]יסלחו לי הקוראים על כך שאני חוזר ומביא סיפור זה, אף שכבר הובא ב'לב השמים' על חגי תשרי. אלא ששם הבאתיו משום שייכותו לחג הסוכות. וכאן לא יכולתי שלא להביאו, שהרי הוא ממחיש באופן נפלא את הסוגיה בה אנו עסוקים: התיקון הגדול שבין איש ואישה.

[9]תהלים קיט, צט

[10]בראשית כד, יד

[11]המושגים 'תורה של תמיד' ו'תורה של הרגע' יבוארו להלן.

[12]בראשית כט, יח

[13]ויקרא טז, ג

[14]ע' 'לב השמים' על חגי תשרי, הפרק 'לאה ורחל - נצח ורגעים'.

[15]בראשית ל, טז

[16] דברי הימים א', יב, לג: 'ומבני יששכר יודעי בינה לעִתים, לדעת מה יעשה ישראל...'